בסדרת מאמרים זו נסקור בקצרה את זכות הפטנט ונאפיין, בקווים כלליים, את טיבה, ומתי ניתן ליהנות ממנה.
זכות המניעה של בעל הפטנט מאפשרת לו למנוע ניצול ההמצאה גם מאחר אשר המציא אותה בכוחות עצמו. כלומר, זכות הפטנט אינה מגנה רק מפני "גניבה" של ההמצאה מבעל הפטנט הרשום, אלא היא מגינה גם מפני צדדים שלישיים שהגיעו להמצאה בכוחות עצמם, באופן בלתי תלוי.
1. תיאור מלא
ראשית, הממציא נדרש לחשיפה מלאה של ההמצאה, חשיפה שתאפשר לפתח את המחקר בתחום ולקדם את המדע עוד היום, ושאף תאפשר למתחרים לנצל את ההמצאה לאחר שתקופת הבלעדיות שמעניק הפטנט תסתיים. משכך, במעמד רישום הפטנט, נדרש הממציא לתאר את המצאתו בצורה שתאפשר לבעל מקצוע מיומן בתחום לעשות שימוש בהמצאה.
2. חידוש והתקדמות המצאתית
בנוסף, נדרש שההמצאה תוסיף על הידע האנושי ותחדש לאנשי המקצוע בתחום הרלוונטי. דרישה עקרונית זו נחלקת לשתי דרישות בסיס: חידוש והתקדמות המצאתית, ואף יישום שמשתנה ממדינה למדינה, מדובר בעקרונות כלליים משותפים לכלל מערכות הפטנטים בעולם.
על שתי דרישות אלה עמד נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר באומרו:
"טעמה של [דרישת החידוש] בכך, שאם הייתה האמצאה נושא הפטנט נחלת הציבור לפני תאריך הבקשה, אין מקום לפרוש עליה הגנתו של החוק. משפורסמה האמצאה, אין בידי המבקש אותה התמורה הנדרשת ממנו לקניית זכות במונופולין, והיא גילוי אמצאתו לציבור. מתוך טעם זה גם נגזרים הכללים לבחינתה של שאלת החידוש, אשר על קיומם או על טיבם של חלק מהם נחלקו באי הכוח המלומדים של הצדדים...
[דרישת ההתקדמות ההמצאתית] לתקפותו של פטנט רחבה מן הדרישה של חידוש, וטעמה בכך, שאין די בהיותו של המוצר או התהליך דבר חדש שטרם נתגלה לציבור, אלא כי לצורך קבלת הגנתו של החוק יש להראות תרומה ממשית לתחום, אשר מצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים" (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, מד(4) 45 (1990))
לסיכום, בחלק זה סקרנו בקצרה את זכות הפטנט. הבהרנו שפטנט והמצאה אינם זהים, אלא שבגין המצאה ניתן לרשום פטנט. הסברנו שפטנט הינה זכות למנוע שימוש בהמצאה למשך תקופת זמן מוגבלת ובתחום טריטוריאלי מסוים ושרישום פטנט הוא בעצם הסכם בין הממציא לבין הציבור והמדינה – הסכם שבמסגרתו ניתנת הזכות הבלעדית לממציא מחד, ומאידך הציבור זוכה לגילוי מספק של המצאה שהיא חדשה ובעלת התקדמות המצאתית למול הידע הקודם.
הפטנט – מבט על
פטנט הינו זכות משפטית המעניקה לממציא מונופול מוגבל בזמן על המצאה שלו. כלומר, בניגוד למימרה הידועה, הראש היהודי אינו ממציא לנו פטנטים, אלא דווקא המצאות אשר עשויות להיות כשירות לרישום פטנט. בצורה דומה, גם הטיפים של אודטה אינם "פטנטים" במובן המשפטי, אלא רעיונות שימושיים והמצאות.היקף המונופול אותו מעניק הפטנט
זכות פטנט הינה הזכות למנוע מאחרים לעשות שימוש בהמצאה נשוא הפטנט, ולא הזכות לנצל את ההמצאה. כלומר, אף אם נרשם פטנט לטובת ממציא או בעל המצאה כלשהי, עשויה להיות מניעה שתאסור עליו לנצל את ההמצאה בעצמו. כך לדוגמה, פטנט על תרופה אינו מעניק לממציא כל זכות למכור תרופה זו ללא האישורים הנדרשים ממשרד הבריאות. יתרה מזאת, אף קיומם של פטנטים אחרים עשוי להגביל את חופש הפעולה של בעל הפטנט לנצל את המצאתו. כך המצב במקרה של שיפור טכנולוגיות קיימות, כאשר הטכנולוגיה הבסיסית מוגנת בפטנט.זכות המניעה של בעל הפטנט מאפשרת לו למנוע ניצול ההמצאה גם מאחר אשר המציא אותה בכוחות עצמו. כלומר, זכות הפטנט אינה מגנה רק מפני "גניבה" של ההמצאה מבעל הפטנט הרשום, אלא היא מגינה גם מפני צדדים שלישיים שהגיעו להמצאה בכוחות עצמם, באופן בלתי תלוי.
דיני פטנטים – דינים המשתנים ממקום למקום
זכות הפטנט הינה טריטוריאלית, והיא חלה רק במדינה שבה הפטנט נרשם. בכדי לזכות בהגנת הפטנט במספר טריטוריות שונות, יש להגיש בקשה נפרדת בכל טריטוריה. אך כיוון שכל מדינה קובעת לעצמה את הדרישות המשפטיות לרישום פטנט, יכול להיות שהמצאה אחת תהיה כשירה לרישום כפטנט במדינה אחת אך לא במדינה שנייה. עם זאת, הודות לאמנות בינלאומיות ולשאיפה כללית להרמוניזציה של הדינים השונים, עקרונות הבסיס לדיני הפטנטים הינם זהים בכל מדינות העולם.הפטנט כעסקה בין הממציא לציבור
מבחינה רעיונית, פטנט הינו מעין-עסקה בין הממציא ובין הציבור, שנועדה לשרת את מטרות שני הצדדים. מחד גיסא , הממציא מעוניין לקבל בלעדיות על המצאתו. מאידך גיסא, הציבור מוכן להעניק את הבלעדיות רק במידה שההמצאה והתיאור שלה עומדים בדרישות סף. דרישות אלה אינן דרישות לשווי כלכלי ואף לא להצלחה מסחרית, אלא לגילוי מלא ולקידום הידע האנושי.1. תיאור מלא
ראשית, הממציא נדרש לחשיפה מלאה של ההמצאה, חשיפה שתאפשר לפתח את המחקר בתחום ולקדם את המדע עוד היום, ושאף תאפשר למתחרים לנצל את ההמצאה לאחר שתקופת הבלעדיות שמעניק הפטנט תסתיים. משכך, במעמד רישום הפטנט, נדרש הממציא לתאר את המצאתו בצורה שתאפשר לבעל מקצוע מיומן בתחום לעשות שימוש בהמצאה.
2. חידוש והתקדמות המצאתית
בנוסף, נדרש שההמצאה תוסיף על הידע האנושי ותחדש לאנשי המקצוע בתחום הרלוונטי. דרישה עקרונית זו נחלקת לשתי דרישות בסיס: חידוש והתקדמות המצאתית, ואף יישום שמשתנה ממדינה למדינה, מדובר בעקרונות כלליים משותפים לכלל מערכות הפטנטים בעולם.
על שתי דרישות אלה עמד נשיא בית המשפט העליון מאיר שמגר באומרו:
"טעמה של [דרישת החידוש] בכך, שאם הייתה האמצאה נושא הפטנט נחלת הציבור לפני תאריך הבקשה, אין מקום לפרוש עליה הגנתו של החוק. משפורסמה האמצאה, אין בידי המבקש אותה התמורה הנדרשת ממנו לקניית זכות במונופולין, והיא גילוי אמצאתו לציבור. מתוך טעם זה גם נגזרים הכללים לבחינתה של שאלת החידוש, אשר על קיומם או על טיבם של חלק מהם נחלקו באי הכוח המלומדים של הצדדים...
[דרישת ההתקדמות ההמצאתית] לתקפותו של פטנט רחבה מן הדרישה של חידוש, וטעמה בכך, שאין די בהיותו של המוצר או התהליך דבר חדש שטרם נתגלה לציבור, אלא כי לצורך קבלת הגנתו של החוק יש להראות תרומה ממשית לתחום, אשר מצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים" (ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, מד(4) 45 (1990))
לסיכום, בחלק זה סקרנו בקצרה את זכות הפטנט. הבהרנו שפטנט והמצאה אינם זהים, אלא שבגין המצאה ניתן לרשום פטנט. הסברנו שפטנט הינה זכות למנוע שימוש בהמצאה למשך תקופת זמן מוגבלת ובתחום טריטוריאלי מסוים ושרישום פטנט הוא בעצם הסכם בין הממציא לבין הציבור והמדינה – הסכם שבמסגרתו ניתנת הזכות הבלעדית לממציא מחד, ומאידך הציבור זוכה לגילוי מספק של המצאה שהיא חדשה ובעלת התקדמות המצאתית למול הידע הקודם.
