דרך הטבע היא שהממציא הוא הבעלים של פרי מחשבתו: ההמצאה. לאחר שמוגשת בקשה לפטנט ובמידה וכל שלבי תהליך הרישום עוברים בהצלחה, נרשם פטנט והבעלות בו נתונה לממציא. הבעלות על הפטנט מקנה לו זכות ראשונים משפטית המהווה מונופול מוגבל בזמן על ההמצאה שלו. אך מה דינה של המצאה שהמציא עובד במהלך עבודתו כשכיר? ומה באשר לקבלן משנה שבמהלך השירות שנתן המציא המצאה? במאמר שלפניכם נבקש להתייחס לסוגיה סבוכה זו.
הממציא – הבעלים הראשון בהמצאה
כאמור, נקודת המוצא הינה כי הממציא הינו הבעלים הראשון בהמצאה. כך, סעיף 1 לחוק הפטנטים מפרש:
"בעל אמצאה" – הממציא עצמו או הבאים מכוחו והם מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם;
החריג לכלל: המצאת עובד
כלומר, בהעדר הסכמה אחרת, הבעלות ברגיל נתונה לממציא. עם זאת, החוק הכיר בקיומו של המצב המוכר בו עובד ממציא המצאה במסגרת עבודתו. לשם כך, נקבע בסעיף 132 לחוק חריג לכלל ולפיו במקרים מסוימים ההמצאה תהיה בבעלותו של המעסיק ולא של העובד-הממציא. בלשון החוק:
אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן אמצאת שירות), תקום לקניין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לעניין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך שישה חודשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
סעיף זה קובע מספר תנאים מצטברים שרק בהתקיים כולם הבעלות תהיה נתונה למעסיק. ראשית, יש צורך שתהיה המצאה. שנית, ההמצאה צריכה להיות של עובד. שלישית, העובד הגיעה אליה עקב שירותו. ורביעית, העובד הגיעה אליה בתקופת שירותו. שני התנאים האחרונים דורשים שני סוגי קשרים בין ההמצאה לבין העבודה.
הדרישה כי ההמצאה תומצא עקב שירותו דורשת קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין ההמצאה. הניסיון מלמד כי בתי המשפט מסתפקים בקשר סיבתי עמום ורופף בכדי לקבוע כי ההמצאה הומצאה עקב שירות העובד. עם זאת, לאחרונה נשמע קול מבית המשפט העליון שהטיל ספק בנכונות קביעה זו, אך לא הכריע בה.
הדרישה כי ההמצאה תומצא במהלך השירות דורשת כי ההמצאה תתגבש ותרקום עור וגידים כבר בתקופת ההעסקה. חשוב להדגיש, בתקופת השירות ולא בזמן העובדה. כלומר, גם המצאה שהמציא עובד בשעות הפנאי שלו עשויה להיחשב כהמצאה שהומצאה במהלך השירות, כלשון החוק. נוסיף ונדגיש כי לא די בכך שהרעיון צץ במוחו של העובד בתקופה זו, אלא צריך שהרעיון יבשיל לכדי המצאה.
דרישה אחת בולטת בהעדרה והיא כי ההמצאה תוגן באמצעות פטנט. אכן, אין מדובר בהשמטה אלא בבחירה מכוונת של המחוקק להעניק את הבעלות על ההמצאה גם אם לא נעשות פעולות לרישום פטנט בגינה. כך למשל, המעסיק רשאי להחליט שלא להגיש בקשה לפטנט אלא להסתפק בניצול ההמצאה בעצמו, לשמור אותה כסוד מסחרי או לפרסם אותה. בחירתו זו אינה משנה דבר והבעלות בהמצאה נתונה לו כך או כך.
עוד נוסיף כי לשון סעיף 132 לחוק מאפשרת לצדדים להגיע להסכמה אחרת לעניין הבעלות בהמצאה. על פניו, הסכמה זו נועדה לאפשר לעובד לשמור את הבעלות באמצאת שירות – במלואה או בחלקה. עם זאת, ייתכן שהיא מאפשרת גם לעובד לוותר על הבעלות בהמצאה שלא נופלת לגדר "אמצאת שירות" כהגדרת החוק.
הדין לגבי המצאת יועץ חיצוני
לאחר שנוכחנו כי החוק התייחס מפורשות לעניינו של עובד, נותר לבחון מה הדין כאשר הממציא אינו עובד אלא יועץ חיצוני או ספק אחר. לעניין זה חוק הפטנטים שותק וככל שהממציא אינו נופל לגדר "עובד", כפי שמונח זה יפורש לאור הוראות חוק הפטנטים הישראלי, ההמצאה תקום קניין של הממציא. כך, גם ייתכן כי הממציא הינו עובד של קבלן משנה ואז החוק קובע כי הבעלות תוקנה לקבלן המשנה ולא למזמין העבודה.
יודגש. הבעלות לא תעבור לידי המזמין אף אם מהות השירות היתה המצאת ההמצאה. כך, במקרה של חברה המפתחת עבור לקוחותיה מכשור הנדסי, ייתכן שהמצאה שתומצא במסגרת הפיתוח תיוותר בידי חברה זו ולא תועבר לידי המזמין.
יתרה מכך, אף אם המזמין יעסיק עורך פטנטים ויפעל לרישום פטנט בגין האמצאה, לא יהיה בכך להועיל לו שכן הבעלות באמצאה עצמה, אשר מכוחה ינתן הפטנט, אינה בידיו. משכך, לו בעל ההמצאה יקרא תיגר על הרישום, נראה כי דרכו להצלחה תהיה סלולה.
ריבוי ממציאים – ריבוי בעלים?
עוד נקודה שראוי להתייחס אליה הוא המצב השכיח שבו יש יותר ממציא אחד. במקרים כאלה, ובהעדר הסכמה אחרת, הבעלות נחלקת ביניהם בחלקים שווים. ככל שמי מהם הוא גם עובד ומדובר באמצאת שירות הבעלות בנתח שלו בהמצאה תועבר למעסיקו. עם זאת, די בממציא אחד שאינו עובד כדי לגרום לכך שהבעלות בהמצאה לא תהיה של המעסיק לבדו והוא ייאלץ לחלוק אותה עם יועץ חיצוני או מעיסקו.
סיכום
בעלות בהמצאה נתונה ברגיל לממציא. חריג אחד ויחיד לכלל זה הוא בעניינם של עובדים. כך או כך, ובכדי לא להיות תלויים בהוראות החוק מומלץ כי נושא זה תמיד יוסדר במסגרת הסכם בין הצדדים, בין אם בהסכם העסקה, הסכם הקבלנות או בכל הסכם אחר. כך, נוכל להשיג וודאות לגבי הבעלות בהמצאות, גם במידה והדין ישתנה, בין אם בשינוי חקיקתי ובין אם לאור הלכה פסוקה. במסגרת הסכם שכזה ניתן גם להתחשב באינטרס של הממציא שאינו הבעלים שמעוניין להמשיך ולהשתמש בפירות תוצריו, למשל באמצעות מתן רישיון.
משרד גלסברג, אפלבאום ושות' מסייע ללקוחותיו לזהות את הבעלות על המצאות ופטנטים לפי הדין הישראלי וההלכה הפסוקה ולהתמודד מראש עם סוגיה זו בצורה הסכמית.
הממציא – הבעלים הראשון בהמצאה
כאמור, נקודת המוצא הינה כי הממציא הינו הבעלים הראשון בהמצאה. כך, סעיף 1 לחוק הפטנטים מפרש:
"בעל אמצאה" – הממציא עצמו או הבאים מכוחו והם מי שזכאי לאמצאה מכוח הדין או על פי העברה או על פי הסכם;
החריג לכלל: המצאת עובד
כלומר, בהעדר הסכמה אחרת, הבעלות ברגיל נתונה לממציא. עם זאת, החוק הכיר בקיומו של המצב המוכר בו עובד ממציא המצאה במסגרת עבודתו. לשם כך, נקבע בסעיף 132 לחוק חריג לכלל ולפיו במקרים מסוימים ההמצאה תהיה בבעלותו של המעסיק ולא של העובד-הממציא. בלשון החוק:
אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן אמצאת שירות), תקום לקניין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לעניין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך שישה חודשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131.
סעיף זה קובע מספר תנאים מצטברים שרק בהתקיים כולם הבעלות תהיה נתונה למעסיק. ראשית, יש צורך שתהיה המצאה. שנית, ההמצאה צריכה להיות של עובד. שלישית, העובד הגיעה אליה עקב שירותו. ורביעית, העובד הגיעה אליה בתקופת שירותו. שני התנאים האחרונים דורשים שני סוגי קשרים בין ההמצאה לבין העבודה.
הדרישה כי ההמצאה תומצא עקב שירותו דורשת קיומו של קשר סיבתי בין העבודה לבין ההמצאה. הניסיון מלמד כי בתי המשפט מסתפקים בקשר סיבתי עמום ורופף בכדי לקבוע כי ההמצאה הומצאה עקב שירות העובד. עם זאת, לאחרונה נשמע קול מבית המשפט העליון שהטיל ספק בנכונות קביעה זו, אך לא הכריע בה.
הדרישה כי ההמצאה תומצא במהלך השירות דורשת כי ההמצאה תתגבש ותרקום עור וגידים כבר בתקופת ההעסקה. חשוב להדגיש, בתקופת השירות ולא בזמן העובדה. כלומר, גם המצאה שהמציא עובד בשעות הפנאי שלו עשויה להיחשב כהמצאה שהומצאה במהלך השירות, כלשון החוק. נוסיף ונדגיש כי לא די בכך שהרעיון צץ במוחו של העובד בתקופה זו, אלא צריך שהרעיון יבשיל לכדי המצאה.
דרישה אחת בולטת בהעדרה והיא כי ההמצאה תוגן באמצעות פטנט. אכן, אין מדובר בהשמטה אלא בבחירה מכוונת של המחוקק להעניק את הבעלות על ההמצאה גם אם לא נעשות פעולות לרישום פטנט בגינה. כך למשל, המעסיק רשאי להחליט שלא להגיש בקשה לפטנט אלא להסתפק בניצול ההמצאה בעצמו, לשמור אותה כסוד מסחרי או לפרסם אותה. בחירתו זו אינה משנה דבר והבעלות בהמצאה נתונה לו כך או כך.
עוד נוסיף כי לשון סעיף 132 לחוק מאפשרת לצדדים להגיע להסכמה אחרת לעניין הבעלות בהמצאה. על פניו, הסכמה זו נועדה לאפשר לעובד לשמור את הבעלות באמצאת שירות – במלואה או בחלקה. עם זאת, ייתכן שהיא מאפשרת גם לעובד לוותר על הבעלות בהמצאה שלא נופלת לגדר "אמצאת שירות" כהגדרת החוק.
הדין לגבי המצאת יועץ חיצוני
לאחר שנוכחנו כי החוק התייחס מפורשות לעניינו של עובד, נותר לבחון מה הדין כאשר הממציא אינו עובד אלא יועץ חיצוני או ספק אחר. לעניין זה חוק הפטנטים שותק וככל שהממציא אינו נופל לגדר "עובד", כפי שמונח זה יפורש לאור הוראות חוק הפטנטים הישראלי, ההמצאה תקום קניין של הממציא. כך, גם ייתכן כי הממציא הינו עובד של קבלן משנה ואז החוק קובע כי הבעלות תוקנה לקבלן המשנה ולא למזמין העבודה.
יודגש. הבעלות לא תעבור לידי המזמין אף אם מהות השירות היתה המצאת ההמצאה. כך, במקרה של חברה המפתחת עבור לקוחותיה מכשור הנדסי, ייתכן שהמצאה שתומצא במסגרת הפיתוח תיוותר בידי חברה זו ולא תועבר לידי המזמין.
יתרה מכך, אף אם המזמין יעסיק עורך פטנטים ויפעל לרישום פטנט בגין האמצאה, לא יהיה בכך להועיל לו שכן הבעלות באמצאה עצמה, אשר מכוחה ינתן הפטנט, אינה בידיו. משכך, לו בעל ההמצאה יקרא תיגר על הרישום, נראה כי דרכו להצלחה תהיה סלולה.
ריבוי ממציאים – ריבוי בעלים?
עוד נקודה שראוי להתייחס אליה הוא המצב השכיח שבו יש יותר ממציא אחד. במקרים כאלה, ובהעדר הסכמה אחרת, הבעלות נחלקת ביניהם בחלקים שווים. ככל שמי מהם הוא גם עובד ומדובר באמצאת שירות הבעלות בנתח שלו בהמצאה תועבר למעסיקו. עם זאת, די בממציא אחד שאינו עובד כדי לגרום לכך שהבעלות בהמצאה לא תהיה של המעסיק לבדו והוא ייאלץ לחלוק אותה עם יועץ חיצוני או מעיסקו.
סיכום
בעלות בהמצאה נתונה ברגיל לממציא. חריג אחד ויחיד לכלל זה הוא בעניינם של עובדים. כך או כך, ובכדי לא להיות תלויים בהוראות החוק מומלץ כי נושא זה תמיד יוסדר במסגרת הסכם בין הצדדים, בין אם בהסכם העסקה, הסכם הקבלנות או בכל הסכם אחר. כך, נוכל להשיג וודאות לגבי הבעלות בהמצאות, גם במידה והדין ישתנה, בין אם בשינוי חקיקתי ובין אם לאור הלכה פסוקה. במסגרת הסכם שכזה ניתן גם להתחשב באינטרס של הממציא שאינו הבעלים שמעוניין להמשיך ולהשתמש בפירות תוצריו, למשל באמצעות מתן רישיון.
משרד גלסברג, אפלבאום ושות' מסייע ללקוחותיו לזהות את הבעלות על המצאות ופטנטים לפי הדין הישראלי וההלכה הפסוקה ולהתמודד מראש עם סוגיה זו בצורה הסכמית.
